משבר הדבורים בשיאו – ואם לא נטפל בו בהקדם, החיים של כולנו ייפגעו

ביום שני האחרון, 20 במאי, צוין ברחבי העולם יום הדבורה הבינלאומי – יוזמה של האו"ם שנועדה לעורר מודעות לקריסה ההולכת וגוברת של אוכלוסיות הדבורים ברחבי העולם. לא מדובר במחווה רומנטית לחרק הצהוב-שחור – אלא באזהרה עולמית: אם הדבורים ייעלמו, חלק עצום ממערכות הטבע והחקלאות שאנחנו מכירים עלול לקרוס איתן.

לפי נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (ה-FAO), 71 מתוך 100 גידולים חקלאיים מרכזיים בעולם – מאבוקדו ועד שקד – תלויים בדבורת הדבש. שאר הגידולים נשענים בעיקר על דבורי בר: חרקים יחידאיים וקטנים שמבצעים את עבודת ההאבקה בלי פרסום או מתוק מדבש. בסך הכול, כ-88% מהצמחים בעלי הפרחים בעולם תלויים לחלוטין בהאבקה של בעלי חיים – ובראשם, כמובן, הדבורים.

אבל אוכל הוא רק ההתחלה. הדבורים משפיעות גם על מגוון הצומח, איכות הקרקע, טיב האוויר ושרשרת המזון בטבע. הן מחברות בין מינים, שומרות על שיווי משקל אקולוגי – ומשמשות אינדיקטור ברור למצבו של הסביבה: ירידה באוכלוסיית הדבורים מאותתת שמשהו עמוק לא מתפקד. וכשיש איום על הדבורים, זה דגל אדום גם עבורנו, בני האדם.

דווקא כאן בישראל, תמונת המצב מורכבת. מצד אחד, אנחנו מעצמת דבורים עולמית: למרות ששטחה של ישראל הוא כאלפית האחוז משטח כדור הארץ, חיים כאן כ-1,100 מיני דבורים – כ-5% מהמינים הידועים בעולם. רק לפני ארבע שנים התגלה מין חדש למדע באוניברסיטה העברית. מצד שני, גם פה – כמו ברוב העולם – המגוון הזה נמצא בסכנה.

הבעיה המרכזית היא לא במחסור בפרחים – אלא בהתנהלות שלנו. שימוש נרחב בחומרי הדברה, פיתוח מואץ, אובדן שטחי טבע ומשבר האקלים מאיימים על בתי הגידול של הדבורים. בשטחי חקלאות מרוססים הן מתקשות לשרוד, ובאזורים פתוחים שנותרו מקוטעים, אוכלוסיות הדבורים נחלשות. במצב הזה, העיר הפכה למפלט מפתיע: גינות ציבוריות, מרפסות פורחות ומיעוט ריסוס מאפשרים לדבורי בר לשגשג דווקא בלב האורבני.

בעקבות המצב, יותר ויותר יוזמות מנסות לשנות כיוון: חקלאים מצמצמים ריסוסים, ערים מקדמות "גינות מאביקים" ומומחים מזהירים שכדי לשמור על הדבורים – צריך לשמור על המרחבים שלהן. הדבורות אמנם קטנות, אבל הן זקוקות לנוף גדול: רצף פריחה, מגוון ביולוגי וטבע שלא נקטע בקו ישר של אספלט.

אז למה בכלל בחרו דווקא ב-20 במאי כדי לציין את היום הזה? הסיבה לכך היא שמדובר ביום הולדתו של אנטון יאנסה, מחלוצי הדבוראות במאה ה-18. אבל ההחלטה של האו"ם לקבוע את התאריך נועדה לא רק להוקיר היסטוריה – אלא להתריע על ההווה. כי משבר הדבורים איננו תיאוריה – הוא כבר כאן.

ללא הדבורים, אין האבקה. בלי האבקה, אין פירות, אין ירקות, אין יערות – ואין מערכות חיים כפי שאנחנו מכירים. לא מדובר בעתיד הרחוק, אלא בתהליך מתרחש. אם העולם רוצה להבטיח לעצמו מערכת אקולוגית יציבה – הוא חייב להתחיל עם מי שעובדות בשקט, באוויר, ובין הפרחים, ולעשות זאת בהקדם האפשרי, לפני שיהיה מאוחר מדי.