הסיפור שאנחנו לובשים: האמת האפלה מאחורי תעשיית האופנה, שמגלגלת טריליוני דולרים בשנה
קל לשכוח את זה, אבל כל בגד שאנחנו לובשים הוא חלק מסיפור הרבה יותר גדול. אופנה לא רק עוקבת אחרי טרנדים – היא יוצרת תרבות ומשקפת שינויים חברתיים. היא גם עסק כלכלי עצום שמגלגל טריליונים מדי שנה, מעסיק עובדים ברחבי תבל ונוגע כמעט בכל שרשרת ייצור. יום מהפכת האופנה שם במרכז את השאלות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות שהתעשייה הזו מעדיפה לרוב להשאיר מחוץ לשיח
ברחבי העולם מציינים היום (חמישי) את יום מהפכת האופנה. המועד לציון היום אינו מקרי, שכן התאריך נקבע בעקבות קריסת בניין רנה פלאזה בבנגלדש ב-24 באפריל 2013, אירוע שבו נהרגו יותר מ-1,000 עובדי טקסטיל. האירוע חשף בפני מיליונים את המציאות שמאחורי הבגדים: תעשייה עצומה שמתבססת על עבודה קשה ומפרכת, תנאים קשים ושכר זעום.
תעשיית האופנה, כמו האופנה עצמה, תמיד ידעה להשתנות. היא משקפת מגמות, עוצמה, אידיאולוגיה וטעם – אבל גם כלכלה, תיעוש וניצול. זו אחת התעשיות הגדולות והמשפיעות ביותר בעולם, עם שווי מוערך של יותר מ-2 טריליון דולר ומאות מיליוני עובדים ברחבי העולם. התעשייה מחוברת ומתחברת כמעט לכל היבט של הכלכלה הגלובלית: חקלאות, טקסטיל, פרסום, לוגיסטיקה, מסחר וטכנולוגיה. היא יכולה לאחד או לבדל, לבטא שייכות, למחות או לעצב זהות. לא פחות מהטלוויזיה או מהמוזיקה, אופנה מעצבת את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת השאר.
לצד ההשפעה הכלכלית והתרבותית העצומה, האופנה גם אחראית לנזקים סביבתיים וחברתיים: היא התעשייה השנייה המזהמת ביותר בעולם, מיליוני טונות של פסולת טקסטיל בכל שנה, וביקוש בלתי פוסק למשאבים כמו מים, אדמה וכוח עבודה זול. ההערכה כיום היא ש-85% מהבגדים נזרקים לפח בתוך שנה מרגע הקנייה שלהם, לעיתים גם מבלי שנלבשו אף פעם.
אחת הדוגמאות הקיצוניות והכואבות לכך הייתה קריסת בניין רנה פלאזה בבירת בנגלדש, דאקה. הבניין בן שמונה הקומות, שבו פעלו מספר מפעלי טקסטיל שסיפקו בגדים למותגים מערביים, קרס על יושביו לאחר שהתגלו בו סדקים חמורים – אך העובדים נדרשו לעבוד בו כרגיל. 1,129 בני אדם נהרגו וכ-2,500 נוספים נפצעו באסון, תפס כותרות בכל העולם, והציג בפני הציבור תמונה ברורה ובלתי ניתנת להכחשה של המחיר האנושי מאחורי הבגדים הזולים.
במשך שנים רבות, תעשיית האופנה התבססה על קצב גבוה, מחזורים עונתיים וייצור מסיבי, במה שמכונה "אופנה מהירה" (Fast Fashion). המודל הזה אפשר ללקוחות לקנות בגדים חדשים במחירים נמוכים כמעט בכל עת, אך מאחורי הקלעים עמדו תהליכי ייצור תובעניים שהתבססו על עבודה זולה, תנאים לא מפוקחים ופגיעה סביבתית רחבת היקף. עוד לפני האסון, בתעשייה החלו להישמע קולות ביקורת על המחיר החברתי והאקולוגי של השיטה, אך הם היו מוגבלים יחסית בהיקפם וביכולת ההשפעה שלהם.
האסון לא שינה את עולם האופנה באחת, אבל הוא כן הפך לרגע סימבולי: בעקבותו הוקמה תנועת "Fashion Revolution" ; צרכנות חכמה, אופנה בת-קיימא וחיפוש אחר חלופות שמתחשבות לא רק במה שנראה לעין - אלא גם במה שמסתתר מאחורי התפר.
בשנים שחלפו מאז, יותר צרכנים שואלים שאלות - וכשהצרכן מתחיל לשאול שאלות, המותגים כבר לא יכולים להרשות לעצמם להתעלם. כיום יותר מאי פעם, אופנה היא לא רק אסתטיקה – היא גם בחירה תרבותית, מוסרית וסביבתית. מה שאנחנו לובשים הוא חלק מהסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו. והסיפור הזה כבר לא שייך רק לבתי האופנה.
התשובות לא תמיד מספקות, והמציאות בשטח עדיין בעייתית: תנאי העבודה במפעלים רבים לא השתפרו משמעותית, טונות של בגדים נזרקים מדי יום ומותגים רבים משתמשים בסיסמאות ירוקות, ללא גיבוי אמיתי. אבל יש גם תנועה בכיוון הפוך: יותר מעצבים ועסקים מנסים לפעול אחרת - בעזרת שימוש חוזר, ייצור מקומי או בחירה בחומרים טבעיים. יחד עם חקיקה חדשה במספר מדינות, תקני עבודה מחייבים ומודעות גוברת – התחיל תהליך (גם אם חלקי) של שינוי. גם בישראל אפשר להרגיש את זה: התעוררות של מותגים מקומיים שעובדים לפי עקרונות של שקיפות, עבודת יד, קיימות וקהילה ושיח פתוח בין צרכנים ליוצרים. מגמה שקטה, אך עקבית, של פחות בזבוז - יותר הקשבה, יותר בחירה חכמה ומדויקת.
אז לא, האופנה לא השתנתה ביום אחד. ולא, האסון של רנה פלאזה לא הפך את התעשייה לירוקה ומוסרית בן לילה. אבל האסון הזה – עם עוד אירועים, תנועות, ויוצרים אמיצים – שרטט קו חדש במפה. קו שאומר: אפשר גם אחרת. כי אופנה, כמו תמיד, לא רק משקפת את העולם – אלא גם יכולה לשנות אותו.