מפזר אמירות באוויר: בשביל נתניהו, מילים כבר לא שוות כלום

המבחן הגדול ביותר למנהיגות בישראל היה פעם אמינות. מילה זו מילה. אך בימים אלה מתברר שוב שאצל ראש הממשלה בנימין נתניהו מילה זו רק מילה. הבטחה אינה שווה דבר. התחייבות ואמינות הן המלצה לא מחייבת, וביממות האחרונות הדבר הגיע לשיא של זלזול וניתוק.

משפחות חטופים מרוטות עצבים ודואגות חשבו כמונו שמשהו קורה, לאחר שאמר שאולי יהיה משהו למסור על נושא החטופים "היום או מחרתיים". נתניהו אפילו לא התנצל. הוא ניסה להסביר שזו רק צורת ביטוי כמו הרדיפה אחרי שלום - אם לא מחר אז מחרתיים. כמיהה למשהו שלעולם, על-פי ההשוואה הזו, לא נשיג.

הבלבול או הטעות בפרשנות מתבססת על עוד כמה אמירות הזויות של ראש הממשלה, כמו נאום הכפכפים. הוכחה לניתוק ולכמה האמירה הזו הזויה אפשר למצוא בתחקיר הקרב במפלסים, ואפילו באותו נאום עצמו של נתניהו שדיבר על היעד המבוצר שנבנה בעזה, ועל הקושי לנצח ארגון טרור בכפכפים כאילו, כבר 600 ימים.

הניתוק מוביל גם לשימוש בעובדות ממוצאות. ארבעה נרצחו בקיבוץ עין השלושה. במקרה הזה נתניהו הודה שטעה אבל טעות אחרת שלו הוא הסביר באותה התחמקות מנותקת של חוסר הבנה: למה הוא אמר לפני יותר משנה שאנחנו כפסע מהנצחון? זה נשמע כמו תירוץ מנותק, כמו הטענה אתמול שצוות המשא ומתן החדש שמינה בראשות דרמר שחרר 25 חטופים - האמת - אף לא אחד בנתיים. זה נשמע כמו הסבר מפותל ובעיקר לא מחובר למציאות.

הדבר המדאיג הוא שחלק מהציבור בישראל רואה בכך זוטות. אמת, עובדות והבטחות סרק - מתקבלות באדישות. משיכת כתפיים, התרגלנו. זו הנורמה. לדעתנו זה מטריד. לניתוק מהאמת והמציאות יש מחיר כבד - אפילו כבד יותר ממה ששילמנו עד כה.